כרונולוגיה

אחד מהיהודים הראשונים שהתיישבו בעיירת המסילה חנגדאוחצי בשנת 1950 הוא א.מ. שניאורסון שהקים בה בית מרקחת. ב-1906 גדלה בה הנוכחות היהודית, וכשמספרם הגיע לעשרה הוחלט להשאיל ספר תורה מהקהילה היהודית בחרבין. באותה שנה תרומות שהתקבלו לרגל ראש השנה ויום כיפור סייעו לרכישת ספר תורה מרוסיה. עם הגעתו, נשכר מבנה קבע ששימש כבית כנסת וכן הוזמן גם שוחט מרוסיה. מספר התושבים היהודים מעולם לא עלה על 14- מתוכם רוקח אחד, 3 אנשי עסקים והשאר סנדלרים, חייטים, שענים וספרים. לא התנהלו פעילויות קהילתיות פרט למפגשי תפילה בבית הכנסת. תעודות לידה הונפקו בחרבין וכל מסמכי הארכיון נעלמו ואינם קיימים עוד. תלמידים לא למדו בעיירה, אלא נשלחו לבית הספר היהודי בחרבין. נשיא הקהילה הקטנה היה מר ציחנסקי שהיה חבר המועצה המקומית בחנגדאוחצי. אחריו כיהן א. שניאורסון שבדומה לקודמו היה חבר המועצה במשך עשר שנים וגם מנהל בכיר בבנק. הנוכחות היהודית פחתה ככל שיהודים עזבו לטינצין, חרבין ושנגחאי. ב-1929 היו בחנגדאוחצי פחות מעשרה יהודים. המניין נשמר הודות לנוסעים יהודים שחלפו בעיירה, שכן זו היתה תחנת רכבת במסילת מזרח סין אחרי התקפות חמורות על-ידי חוליגנים (ככל הנראה רוסים תומכי הצאר) וללא התגרות מצד חברי הקהילה, שטפונות ושריפות- רוב היהודים החליטו לעזוב. בין אחרוני העוזבים היו א. שניאורסון והחייט שוורץ. ישנו תיעוד לעזיבתו של שניאורסון, אך לא ידוע מה עלה בגורל החייט. ניתן להניח שכל נוכחות היהודית בחנגדאוחצי הגיעה לקיצה בשנים 1929-1930.

באותה שנה תרומות שהתקבלו לרגל ראש השנה ויום כיפור סייעו לרכישת ספר תורה מרוסיה. עם הגעתו, נשכר מבנה קבע ששימש כבית כנסת וכן הוזמן גם שוחט מרוסיה.

מספר התושבים היהודים מעולם לא עלה על 14- מתוכם רוקח אחד, 3 אנשי עסקים והשאר סנדלרים, חייטים, שענים וספרים.

לא התנהלו פעילויות קהילתיות פרט למפגשי תפילה בבית הכנסת. תעודות לידה הונפקו בחרבין וכל מסמכי הארכיון נעלמו ואינם קיימים עוד. תלמידים לא למדו בעיירה, אלא נשלחו לבית הספר היהודי בחרבין.

נשיא הקהילה הקטנה היה מר ציחנסקי שהיה חבר המועצה המקומית בחנגדאוחצי. אחריו כיהן א. שניאורסון שבדומה לקודמו היה חבר המועצה במשך עשר שנים וגם מנהל בכיר בבנק.

הנוכחות היהודית פחתה ככל שיהודים עזבו לטינצין, חרבין ושנגחאי. ב-1929 היו בחנגדאוחצי פחות מעשרה יהודים. המניין נשמר הודות לנוסעים יהודים שחלפו בעיירה, שכן זו היתה תחנת רכבת במסילת מזרח סין

אחרי התקפות חמורות על-ידי חוליגנים (ככל הנראה רוסים תומכי הצאר) וללא התגרות מצד חברי הקהילה, שטפונות ושריפות- רוב היהודים החליטו לעזוב. בין אחרוני העוזבים היו א. שניאורסון והחייט שוורץ. ישנו תיעוד לעזיבתו של שניאורסון, אך לא ידוע מה עלה בגורל החייט. ניתן להניח שכל נוכחות היהודית בחנגדאוחצי הגיעה לקיצה בשנים 1929-1930.