כרונולוגיה

היהודים הראשונים הגיעו למנצ'וריה בשנים 1902-1903, כשהיא היתה אך תחנה במסילת מזרח סין.

לקראת סוף מלחמת רוסיה-יפן בשנת 1905 הגיעו אליה יותר ויותר יהודים וב-1908 כבר שהו בישוב 25 משפחות יהודיות. במהלך המלחמה לא התקיימו בה מנהגים דתיים, אך עם סיום העוינות והשבת הסדר לאזור חשו חברי הקהילה בצורך לשמר ולחגוג את מורשתם היהודית.

ב-1910 נבנה בה בית כנסת מרוצף אבן, שתפקד גם כ"חדר" בו נלמדו אך ורק לימודי יהדות.

ככל שהחמירו הפוגרומים ברוסיה, החלו להגיע למנצ'וריה יותר ויותר יהודים והקהילה הוכרזה באופן רשמי בשנת 1913 כשנרשמה בהנהלת מסילת מזרח סין.

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה בשנת 1914, החל להגיע גל פליטים אל המזרח. הקהילה היהודית גדלה ל-150 משפחות והחלה להנפיק תעודות באופן רשמי- תעודות לידה, נישואין ופטירה.

בניית בית ספר יהודי ראשון הושלמה ב-9 במאי, 1917. בית הספר פתח את שעריו באוקטובר ולמדו בו 170 תלמידים, תחת פיקוחם של שלושה מורים ללימודי יהדות ושבעה מורים למקצועות הכלליים. בית הספר תפקד עד שנת 1929 ותלמידיו התקבלו לגמנסיה המקומית ללא מבחני כניסה.

באפריל 1917, אחרי המהפכה הרוסית, גדל מספר המשפחות בקהילה ל-350. מכך אנו למדים שהחיים היהודים בצפון סין היו תוצר של האפשרויות הכלכליות שהציעה הנהלת מסילת מזרח סין או של בריחה מהפרעות שפקדו את יהודי רוסיה.

ב-1918 עלה לראשונה הרעיון להקים התאגדות שתייצג את יהודי המזרח הרחוק ובאפריל באותה שנה זו מצאה לה משכן בקומה הראשונה בבניין מגורים. המפעל השיתופי שירת את הציבור הכללי ופעל למען יציבות כלכלית- בפרט עזרה למיעוטי יכולת.

ככל שהקהילה גדלה נתחוור שהיא זקוקה למנהיג רוחני. לצורך כך הוזמן אליה הרב המפורסם מנובה זאגורה- רבי ישראל ריפא. עם ההכנות לקראת הועידה הציונית הראשונה קמו גם ועדות שונות, ביניהן ועדת פלשתין וכן האגודה לגמילות חסדים שטיפלה בנזקקים ובחולים.

הספריה נוסדה ב-1918 ולא הוגבלה לשימוש היהודים בלבד.

ב-1920 קמה התאגדות יהודית חדשה ונקראה "מועצת יהודי מנצ'וריה". למועצה החדשה היה תקציב של 75,000 רובלים זהובים- תקציב שנוצר באמצעות הטלת מסים, גביית חובות ותרומות.

באותה שנה החלו להופיע סדקים במארג הקהילה כתוצאה מהגירת משפחות יהודיות לפלשתינה, מונגוליה ויעדים אחרים במזרח.

בשנת 1929 נותרו בקהילה 80 חברים בלבד ותקציב של 2,500 רובלים למימונה. בית הספר נסגר אך הספריה המשיכה לתפקד עד שנות ה-30. למרות זאת, חברי הקהילה המשיכו לכהן בתפקידים שונים בערוצים הממשלתיים: מ.י. מיוסיב ומ. א. דינבורג היו מנהיגים מובילים מאז שנת 1918.

בשנות ה-30 חדלה הקהילה מלהתקיים- היהודים היחידים שנותרו במנצ'וריה היו קשישיה, כמה שלקו בבריאותם ואחרים שלא לקחו חלק בפעילויות הקהילתיות. על אף התמונה העגומה, מיוסיב ודינבורג נותרו בה עד ימיהם האחרונים.

כך תם פרק צבעוני בנוכחות היהודית לאורך מסילת מזרח סין.