גודל טקסט:
שינוי צבעי האתר:
מקשי קיצור
S - עבור לתוכן העמוד
1 - עמוד הבית
4 - חיפוש
הצהרת נגישות
כרונולוגית יהודי שנגחאי מ-1832 ועד היום

כרונולוגית יהודי שנגחאי מ-1832 ועד היום

ההיסטוריה של יהדות שנחאי המודרנית קשורה בהיסטוריה של משפחת ששון, הידועה בכינויה "הרוטשילדים של המזרח". אליהו דוד ששון שהתמקם בבומביי שבהודו בשנת 1832, הקים חברה שעיקר עיסוקה בכותנה, תה, אופיום וחלב. לאחר שנפתחו נמלי סין למסחר, הרחיב אליהו דוד ששון את חברתו א.ד. ששון ושות' ובשנת 1844 פתח סניפים חדשים בשנחאי, קאנטון והונג קונג. בשנים הבאות גדלה החברה אף יותר והפכה שם נרדף להצלחה מסחרית וכלכלית.

במאה ה-19 הייתה משפחת ששון משפחה דתית שעודדה צעירים יהודים לעבוד עבורה. הצעירים הללו רכשו את ניסיונם במשרדי החברה בבומביי ונשלחו לעבודה בסין כמוכרים או מנהלים, כשעדיפות ניתנה לקרובי משפחה מקשר דם או מנישואין. ההעדפה הזו יצרה את הגרעין היהודי הראשון בשנחאי, שהיה מורכב מבני משפחת ששון או עובדיהם.

 

ב-1862 כבר הייתה קהילה יהודית קטנה בשנחאי, שכן בשנה זו רכש אליהו דוד ששון חלקת בית קברות לצורכי הקהילה. בית הקברות- שנותר בשימוש עד לשנת 1919, היה העדות היחידה לקיומה של הקהילה היהודית בימיה הראשונים. (כל בתי הקברות היהודיים בשנחאי נהרסו ואינם קיימים יותר).

 

ב-1887 קמה הקהילה היהודית באופן רשמי כשחבריה התכנסו בבית כנסת חדש בשם "בית אל". בראשית המאה, יהדות שנחאי שהורכבה בעיקר מיהודי (עירק והודו שנקראה  בשנחאי "הקהילה הספרדית". שגדלה לממדים שהצריכו השכרת בית עץ שתפקד כבית ספר יהודי ראשון. מטרתו הייתה הנחלת לימודי יהדות ומקצועות נוספים התווספו בחלוף הזמן.

 

בתחילת המאה ה20 החלו להגיע לשנחאי יהודים רוסים-אשכנזים מסיביר, מנצ'וריה וצפון סין. הם הגיעו מרקע שונה בתכלית מאלה של יוצאי ספרד (הודו ועירק), עסקו במקצועות שונים והיו בעלי השקפת עולם אחרת: יוצאי מזרח הגיעו מהאימפריה הבריטית, דיברו אנגלית ותמכו באימפריה שנהגה בהם בהגינות; האשכנזים הגיעו מהאימפריה הרוסית, דיברו רוסית, סבלו מרדיפות והוגדרו כאנשים ללא אזרחות.

יוצאי (ספרד) מזרח הגיעו לשנחאי כשהיא הייתה כפר על גדות הוואנגפו, הם רכשו אדמות במחירים נמוכים וביססו מערכות מסחריות ובנקאיות בתחילת המאה ה-20, מה שייצב אותם כמובילי עסקים במטרופולין המזרחי. יהדות אשכנז, בהגעתה המאוחרת, ביססה את עצמה בעסקי הקמעונאות ובהשכרת נכסים לחיילים זרים שהוצבו בשנחאי. אמנם יהודים אשכנזים היגרו לשנחאי מאז תחילת המאה אבל גל ההגירה גדל משמעותית אחרי התפרקות רוסיה הצארית בשנת 1917.

 

בשני העשורים לאחר המלחמה חלה ההתקדמות הגדולה ביותר בתולדות שנחאי וכתוצאה מכך גם בקהילה היהודית. שנחאי - שלפני פחות ממאה שנים הייתה כפר דייגים - הפכה לעיר הנמל החמישית בגודלה בעולם ואוכלוסייתה מנתה כארבעה מיליון וחצי תושבים. הקהילה היהודית במהלך שני העשורים הללו גדלה הן בחשיבותה והן במספר חבריה. קהילת יוצאי הודו ועירק –"הספרדים" גדלה במיוחד, כשמספר משפחות הגיעו מעיראק ומהודו.

 

ב-1919 נרכש בית קברות חדש וגדול שעמד לרשות קהילת יהודי ספרד ויהדות אשכנז. ב-1920 יעקב אליהו ששון העמיד לרשות הקהילה היהודית בית כנסת מפואר- "אוהל רחל" לזכר אשתו. בשנת 1927 שאול הארדון העמיד לרשות הקהילה בית כנסת יפהפה נוסף- "בית אהרון" לזכר אביו.

בית הספר היהודי בשנחאי המשיך להתפתח ובשנת 1932 עבר מרחוב דיקסוול לרחוב סימור. בית הספר היה המתקדם מסוגו- היה בעל מבנה מודרני והותקנה בו מעבדה משוכללת ב-1938.בית הספר הוקם והוחזק בכספי משפחת כדורי ונודע בהישגיו הרבים.

 

גם קהילת יהודי אשכנז התקדמה במהירות אחרי מלחמת העולם הראשונה. ההבדלים בין שני המגזרים היהודיים הלכו והצטמצמו ככל שהתפתחה המעורבות החברתית של יהודי אשכנז בשנחאי. יהודי אשכנז - דוברי רוסית ברובם - הקימו מועדון בו בילו בערבים וייסדו את תנועת הנוער "ברית טרומפלדור"- בית"ר  בסין.

למרות זאת, פעילויות משותפות ליהודים "ספרדיים" וליהודי אשכנז שקפו את רוח התקופה: ילדי שני המגזרים נשלחו להתחנך בבית הספר היהודי בשנחאי, שהיה תחת פיקוח "הספרדים".

כמו כן, הנוער היהודי היה מעורב בהפעלת גדוד  המתנדבים של שנחאי, שקם ב-4 באפריל, 1854. גדוד המתנדבים היה החיל הצבאי הגדול והחזק ביותר בשנחאי.

 

סניף "בני ברית" בשנחאי נפתח רשמית ב-1928 והיה מעמודי התווך של הקהילה היהודית. הסניף הפעיל את בית החולים היהודי, שקיבלו שירותים רפואיים בחינם.

 

ב-13 באוגוסט 1937 השתלטו היפנים על העיר. בימיה הראשונים של מלחמת סין-יפן נהרגו כמעט 4,000 בני אדם בהתקפות אוויריות על רחובות שנחאי, ביניהם גם כמה יהודים. צ'אפיי - חלקה הצפוני של העיר שהיה תחת פיקוח סיני ומחוז הונגקיו שהכיל מושבות (קונצסיות) זרות - נפגעו קשות מהארטילריה היפנית. זרים מכל הלאומים החלו לפנות את העיר.

באותם ימים התרחש מעשה גבורה שעתיד היה להדהד בתולדות הקהילה היהודית: כשנפוצה הידיעה על אש בהונגקיו, שלושה גברים צעירים ששרתו בגדוד המתנדבים נסעו יחדיו להציל את ספרי התורה מבית הכנסת "אוהל משה"- היכל קטן של הקהילה האשכנזית. הם שבו ללא פגע, אך בקסדות פגועות- עדות ליריות שנורו עליהם בדרך.

 

 

ב-1938, לאחר ששככו פעולות האיבה בקרבת שנחאי והעיר כולה ספגה מהלומה כלכלית קשה, החלו להגיע לעיר ראשוני הפליטים הגרמנים והאוסטרים מאירופה.

מאז שנת 1933, עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה והצהרותיהם האנטישמיות, הזדהו יהודי שנחאי עם הרדיפות הבלתי-פוסקות של יהודי אירופה. הם לא ידעו כי לא רחוק היום בו יקראו לתמוך באחיהם ושנחאי תהיה להם לעיר מקלט.

במהלך שנות שלטונו של היטלר, מספר מצומצם בלבד של יהודים אמידים עזבו את הרייך- ביניהם כמה פיזיקאים ורופאי שיניים שעשו דרכם לשנחאי, תוך שהם נהנים מהתנאים הכלכליים ומבססים עצמם בעיר בהצלחה.

 

בחיפושם אחר מקלט וחוף מבטחים, גילתה המנהיגות היהודית שמדינות רבות סגרו את גבולותיהן בפני פליטים יהודים, בשלב זה שנחאי- המטרופולין המזרחי, החלה להצטייר כבית-מקלט חדש ליהודים. היו לכך שתי סיבות עיקריות: בעקבות מלחמת סין-יפן לא היה בשנחאי פיקוח הדוק על ההגירה, לכן הכניסה אליה הייתה קלה. בנוסף, תנאי המחיה בה היו זולים במיוחד בתקופה זו.

פליטים יהודים מגרמניה ומאוסטריה נהרו לשנחאי ב-1938, כשגל ההגירה הגיע לשיאו באוגוסט 1939. מרבית המהגרים הגיעו דרך טריאסטה וגנואה על האוניות המהירות של "לויד טריסטינו" ועל ספינות "ניפון יוסן" היפניות. חלק מהמהגרים הגיעו דרך המסילה הטרנס-סיבירית שחוצה את רוסיה, המשיכו דרך הים ליפן ובסופו של דבר הגיעו לשנחאי.

 

היו כמה גורמים שלא נלקחו בחשבון ערב הגירתם של  כ20,000 היהודים לשנחאי: ראשית, העבודה הפיזית שאפיינה את המבנה החברתי של המזרח הייתה קשה מנשוא למהגר זר שלא היה מורגל בה. שנית, בשנת 1937 מנתה אוכלוסיית הזרים של שנחאי, מבלי לקחת בחשבון את היפנים, כ-43,000 מתוכם 6,000 יהודים. הגעתם של כ20,000 יהודים זרים מחוסרי אמצעים השפיעה לרעה על הלך הרוח בשנחאי. לבסוף, העיר נשענה על תאגידים ולא על יזמות פרטית, מה שצמצם את האפשרויות הכלכליות במידה ניכרת.

(הרשות המקומית בשנחאי והרשויות היפניות החליטו שלא לאפשר כניסת גל הגירה נוסף לעיר. באוגוסט 1939 נתקבלה לראשונה ההחלטה לאפשר כניסה רק למהגרים בעלי אמצעים או שנמצאו להם ערבים, כדי שלא יהיו לנטל.)

 

תנאי המחיה של המהגרים היו קשים מאחר שגרו בהריסות מחוז הונגקיו.

מנקודת מבט חברתית, היו ליהודי שנחאי פעילויות רבות: עיתונים יומיים בשתי מהדורות וכן מופעי תיאטרון, קונצרטים ונשפים. הקהילה היהודית הותיקה סייעה למהגרים. בית"ר -"ברית טרומפלדור" הקימה סניף חדש בהונגקיו שנועד ספציפית ליהודים יוצאי גרמניה. ילדים שגרו דרומית לסוצ'או נרשמו לבית הספר היהודי בשנחאי, בעוד שהילדים ממחוז הונגקיו למדו בבית ספר חדש שנפתח על-ידי הוראס כדורי, שם למדו מקצועות רגילים עם דגש על השפה האנגלית ודקדוק.

 

יהדות אשכנז ויהדות ספרד היו כעת מאוחדות מתמיד עם התחזקות שיתופי הפעולה בין המגזרים - בעיתונים וכתבי עת יהודים באנגלית וביידיש ופעילויות ספורט שונות. בנוסף, קמו ועדות מעורבות שטיפלו הן באינטרסים של הקהילה היהודית הותיקה והן ברווחתם של המהגרים מאירופה.

 

ב-7 בדצמבר 1941 תקפו היפנים בפרל הארבור ובכך התחילו את המערכה באסיה ובאוקיינוס השקט. מחנות שבויים לאזרחי בעלות הברית הוקמו ואמריקאים רבים איבדו את חייהם בהרג ברוטאלי. למרות זאת, היהודים הרוסים לא נפגעו (עקב הסכם שנחתם באותה עת בין יפן לבין רוסיה) עקב היותם מוגדרים ל"חסרי אזרחות"  חלק מיוצאי ספרד שהחזיקו באזרחויות כפולות ויתרו על אזרחותם הבריטית והפכו אזרחים ללא מדינה, באנגלית אך נאלצו לקשור סרט אדום ממוספר לזרועם.

 

ב-1942 נלמדה השפה היפנית בבית הספר היהודי בשנחאי, כדי לשמור על יחסים טובים עם הכובשים.

בתקופה הזו לא הגיע ליהדות סין מידע כלשהו על השמדת יהדות אירופה על ידי הנאצים.

 

ב-15 באוגוסט 1945, יפן נכנעה לארצות הברית ושמה קץ למערכה באסיה. הקהילה היהודית הותיקה נקלעה למשבר כשהבינה שפרנסתה בסכנה וידרשו פעולות סיוע נרחבות למען רווחתם של הפליטים. קריאות מצוקה נשלחו, בפרט לארה"ב, וב-1945 הגיעה יחידה ימית אמריקאית לנמל שנחאי. רבים מהחיילים היהודים האמריקאים השתתפו בתפילות יום שישי בבית הכנסת "אוהל רחל". תושבים זרים רבים, ביניהם גם כמה יהודים, עזבו את שנחאי דרך הים.

 

(ב-1947 פרצה מלחמת האזרחים הסינית בין הלאומנים לקומוניסטים. בד בבד, המאבק לעצמאות יהודית בפלשתינה צבר תאוצה והחל להיות מוקד ההתעניינות של קהילות יהודיות בגולה. לכולן הייתה מטרה אחת ברורה- סיום המנדט הבריטי. הגב' יהודית בן-אליעזר (המנהיגה), ג'ק ליברמן, טוני גברמן ומוריס כהן היו מראשוני המארגנים, אליהם הצטרפו אריה מרינסקי, שמואל מולר ורבים אחרים.

 

ב-15 במאי 1948 הוכרזה עצמאות ישראל. חלק מהנערים שהוכשרו באצ"ל טסו בספטמבר 1948 למרסיי עם חברת תעופה הולנדית, הגיעו לישראל והשתתפו בלחימות נגד המצרים בנגב..  האוניה  ווסטור ויקטורי  נחכרה על ידי ה"ג'וינט והפליגה ראשונה משנחאי לישראל. היא עזבה את עיר הנמל ב-25 בדצמבר 1948 כשעל סיפונה 852 יהודים. צוות הספינה היה איטלקי והיא שטה תחת דגל פנמה. היא עצרה בסינגפור, קייפ טאון, דקר ומרסיי, שם הועלו הנוסעים על אוניה ישראלית- "נגבה", שהגיעה לנמל חיפה ב-14 בפברואר, 1949. זמן קצר לאחר מכן נעשה מסלול דומה נוסף כשעל סיפון האונייה יהודים משנחאי, טינצין, חרבין ופקינג. רוב הקהילה היהודית עזבה את שנחאי בין השנים 1948-1949 בסיום המערכה באסיה מנתה האוכלוסייה היהודית בשנחאי כ25000 נפש ונותרו בעיר מעט מאוד יהודים אחרי שנת 1950.

 

הקהילה היהודית בשנחאי נוסדה בשנת 1844 אך כעבור מאה שנים כמעט ולא נותרו בעיר יהודים. יש לציין לטובה את העם הסיני על סובלנותו ועל שמעולם לא גילה אנטישמיות כלפי הקהילה.

 

יוצאי שנחאי מפוזרים היום ברחבי העולם- הם שומרים על קשר מסיבות נוסטלגיות ועורכים מפגשים מפעם לפעם.

הרבעון "רשומת הונגקיו" (The Hongkew Chronicle) פורסם בקליפורניה עד לשנים האחרונות ותיעד פרקים ותמונות מהחיים בשנחאי. הוא עזר לשמר את הקשרים בין יוצאי שנחאי.

בישראל, מידעון (בולטין) איגוד יוצאי סין בישראל– עזר לשמר קשרים קרובים בין יהודי סין בעולם בחלוף העשורים.

כיום, ישנה קהילה יהודית חדשה בשנחאי שמונה בין כ2000 איש, המורכבת מארגונים ואנשי עסקים אמריקאים ואירופאים. תפילות נערכות במועדים וחגים יהודים וחיי החברה פורחים שוב.

באשר לקהילה היהודית הותיקה- אין ספק שמפגשים וכנסים ימשיכו אל תוך המאה ה-21 וסאגת יהודי שנחאי תמשיך להוות פרק מסקרן וחשוב בתולדות העם היהודי.