כרונולוגיה

שי-ליי נולד וחי בקאיפנג. זוהי תרומתו לאתר איגוד יוצאי סין:

 

בימינו, קאיפנג היא עיר תיירותית על גדות הנהר הצהוב, כ-600 קילומטרים דרום-מערבית לבייג'ינג במרכז-מזרח סין. קאיפנג מכסה שטח של 6,444 קמ"ר בסה"כ, בתוכם חמישה מחוזות. אוכלוסיתה מונה 4.3 מיליון תושבים, כש-700,000 גרים בשטחים עירוניים.

לאורך ההיסטוריה של סין, לא פחות מ-7 שושלות בחרו בקאיפנג כעיר הבירה שלהן. בין השבע גם שושלת סונג הצפונית (960-1127) שהפכה את קאיפנג לאחת הערים הגדולות בעולם בזמנה. הפאר שלה, גדלה וקסמה הפכו אותה למרכז פוליטי, כלכלי ותרבותי בסין, כמו גם מטרופולין משגשג.

במהלך שושלת סונג הגיעו לקאיפנג ראשוני היהודים. הם היו סוחרי כותנה מפרס ומהודו שהגיעו על דרך המשי. עם הגיעם, הם התקבלו בחמימות על-ידי הקיסר בחצר הארמון שבירך אותם: "באתם אל סין שלנו. כבדו ושמרו את מנהגי אבותיכם והורישו אותם לצאצאיכם כאן בקאיפנג".

ב-1163 קנו יהודי קאיפנג חלקת אדמה במרכז העיר ובנו בה בית כנסת. הם גרו בשני רחובות בשכנות לבית הכנסת, כדי שיוכלו ללכת אליו ברגל בשבתות ובחגים.

חיי הדת התפתחו וחיי הקהילה שגשגו, אך אסונות טבעיים כמו שרפות והצפות מעליית גובה המים בנהר הצהוב פגעו בבית הכנסת בתדירות גבוהה. בכל פעם בה פגע אסון, עבדו היהודים יחדיו כדי לבנות מחדש את ההיכל והציבו מצבת אבן לציון המאורע. יהודי קאיפנג הציבו ארבע מצבות בסך הכל, בשנים 1489, 1512, 1663 ו-1679. כל המצבות, למעט זו משנת 1663 שאבדה, שמורות במוזיאון העירוני בקאיפנג. אנו למדים מהן איך הגיעו היהודים לסין, ההיסטוריה שלהם בקאיפנג, מקורות הדת שלהם, אמונותיהם ומנהגיהם.

ביומנו, מתאר מרקו פולו את פגישתו עם יהודי שנגחאי בשנת 1286. הוא דיווח כי מנהיגה הצבאי של האימפריה המונגולית- קובלאי ח'אן חגג חגים יהודים, נוצרים ומוסלמים.

המידע היחיד שנכתב בידי הממשלה הסינית ומתייחס ליהודים מופיע בזמן שושלת יואן במאה ה-13. אז אסרה הממשלה קיומם של כמה טקסים ומנהגים שהיו משותפים הן ליהודים והן למוסלמים בסין: שחיטה טקסית של בעלי-חיים (הכשר) , טקסי מילה והמנהג המשיא אישה שבעלה נפטר לאחיו.

עד 1605 מרבית תושבי המערב לא ידעו כלל על קיומם של יהודים בסין. באותה שנה, אחד מיהודי קאיפנג- איי טיאן, הגיע לבייג'ינג כדי לקדם את עצמו מבחינה מקצועית. שם הוא שמע אודות אדם אירופאי לא-מוסלמי שהתעקש כי הוא מאמין באל אחד. מאחר שאיי טיאן לא ידע דבר על קיומה של הנצרות, הוא הניח כי האדם הוא יהודי כמותו. כשאיי הציג את עצמו בפני אותו אדם, הוא גילה כי הוא עומד לפני האב מתיאו ריצ'י- הכומר הישועי הראשון בסין.

בשיחתם הראשונה היו אי-הבנות מצחיקות רבות, למשל כשאיי טיאן חשב שתמונתם של מרים, ישו וג'ון הקדוש - שהיתה תלויה בביתו של ריצ'י - היתה בעצם תמונה של רבקה ושני בניה- יעקב ועשו.

בחדר אחר היו תמונות של ארבעת האוונג'ליסטים- מתיו, מארק, לוק וג'ון. איי חשב שההתייחסות אליהם בתור "ארבעה משניים-עשר (השליחים)" משמעותה ארבעה מתוך שניים-עשר הבנים של יעקב.

בסופו של דבר הבין ריצ'י שעומד מולו יהודי סיני. איי טיאן התרשם עמוקות מהידע הנרחב של ריצ'י אודות המנהגים היהודים והזמין אותו לשוב עימו לקאיפנג כדי לאייש את תפקיד הרב הקהילתי. הרב המקומי היה מבוגר ולא הצליח לגרום לחברי קהילתו להתעניין בלימודי עברית כשם שהיו מעוניינים בלימודי הסינית הקלאסית. ההבטחה היחידה שריצ'י נאלץ לקיים היתה להפסיק לאכול בשר חזיר.

אחרי הפגישה, ישועיים אחרים נשלחו לקאיפנג מטעם הותיקן. המיסיונרים השאירו אחריהם רישומים ותיאורים מדויקים אודות חיי הקהילה שהצביעו על כך שיהודי קאיפנג קיימו בדיוק אותם מנהגים ומצוות כשל יהודי אירופה.

הישועיים ציינו כי בית הכנסת פנה לכיוון מערב- לירושלים, וכך גם בית הקברות היהודי. הקהילה ערכה טקסי ברית מילה, שמרה על חוקי הכשרות ונערכו בה שלוש תפילות יומיות קביעות.

בשנת 1854 ננטש בית הכנסת של קאיפנג. הרב האחרון של הקהילה נפטר ב-1810 ומעט מאוד מידע נותר בה.

ניתן לומר שהקהילה היהודית חדלה מלהתקיים בשנת 1860, אז נהרס בית הכנסת. מאחר שלא נותר עוד מרחב משותף להתקהלות ותפילה בחגים, יהודי קאיפנג שמרו רק על מנהגים מסוימים בתוך התא המשפחתי ועל בסיס אישי.

לפי עדותו האישית של סבי (של שי-ליי), כשהיה בן שבע הוא ראה את אביו- שי קינגצ'אנג, צובע את מפתן הדלת בצינובר לקראת השנה הסינית החדשה. הוא אמר למשפחתו "פעם היה נהוג לצבוע פס אדום בדם כבשים, לאחר מכן בדם תרנגול וכיום נהוג להשתמש בצינובר כתחליף." זהו רמז לחג הפסח.

עם הבשלת החיטה, ביקש אבי סבי ממשפחתו להכין לחם ללא שמרים ומרק בשר כבש ללא מלח. המשפחה כולה אכלה את המאכלים המיוחדים. כשאחות סבי התחתנה, לפני עלייתה אל האפיריון, ביקש אבי סבי שתאכל בשר כבש ומרק, במקום הביצה הנהוגה במסורת היפנית.

בדורו של סבי פסקו לחלוטין כל המנהגים היהודים. כיום, כשאנו מכבדים את אבותינו בחגים סינים, אין אנו מציעים מנחות הכוללות בשר חזיר. למרות זאת, רובנו אוכלים בשר חזיר ומוטמעים עמוק בחברה הסינית.

בתור אחד מיהודי קאיפנג תמיד רציתי להעמיק בלימודי יהדות. חלומי התגשם בעזרתו של רבי מארווין טוקאייר מניו יורק. בשנת 2000, כשהרב ואני נפגשנו בקאיפנג, הבעתי בפניו את כמיהתי. ב-2001 הרב הצליח לארגן עבורי לימודים באוניברסיטת בר אילן בישראל. עם סיום מסלול הלימודים בן השנה, מר מיכאל פרוינד- ראש ארגון "אמישב", ארגן את קבלתי לישיבת מכון מאיר בירושלים.